"מבוע" אגודה הדדית בע"מ נ' עירית הוד השרון

פסק דין

א.עובדות

1.התובעת, אגודה שיתופית עפ"י התאגדותה, בעלים של בארות מים, והיא מספקת מים לחבריה ובין השאר גם לנתבעת.

2.הנתבעת, רשות מקומית שהתאגדה כעיריה עפ"י פקודת העיריות והיא באה במקומה של המועצה המקומית הוד השרון.

3.במשך השנים התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים שונים בשעה שהתובעת סברה שהנתבעת לא משלמת לה את המגיע לה ובמועד.

4.בהליך שלפני שראשיתו בהגשת תביעה בסדר דין מקוצר, תובעת התובעת כי הנתבעת תשלם לה סך של 1,299659 ₪ (להלן: "סכום התביעה").

5.א.עפ"י האמור בסעיף 41 לכתב התביעה, תובעת התובעת שהנתבעת תשלם לה סך של 813,980 ₪ שהם תשלומי רבית בגין ת.א. (6631/97) 1441/05 ו-ת.א. ( 3048/98 ) 1438/05של בימ"ש זה (נספח כו' לכתב התביעה).

ב.עפ"י האמור בסעיף 43 (ב) לכתב התביעה תובעת התובעת שהנתבעת תשלם לה סך של 485,679 ₪.

6.הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן שסומנה כבש"א 5149/06 ובדיון שהתקיים ביום 17.5.07 בפני כב' הרשם ב. יזרעאלי, הגיעו הפרקליטים להסדר כי תינתן לנתבעת הרשות להגן,כאשר תצהיר המבקשת – הנתבעת כאן, ישמש ככתב הגנה.

ב.הדיון

1.התובעת טוענת כי:

א.יש לכבד את פסה"ד שניתן ע"י כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט י. פרגו בשעה שדן בבימ"ש זה בתיקים 6631/97 ו-3048/98 (נספח י' לתצהיר זלמנסון (להלן: "פסה"ד פרגו").

ב.הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים ביום 2.11.81 (להלן: "הסכם הפשרה"), מחייב את הצדדים עד עצם היום הזה ולא יוחד לענינו של תיק הוצל"פ 1363/81.

ג.סעיף 3 להסכם הפשרה הוא הקובע את המסגרת הנורמטיבית לחיובי הריבית שעל הנתבעת לשלם לה.

ד.יש לדחות את טענת הנתבעת כי הסכם הפשרה, אף שנכתב בכתב יד (למרות שלא נחתם בחותמת העיריה), אינו מחייב את הנתבעת, שכן החתומים עליו הם ראש המועצה המקומית וגזבר המועצה. יש לדבוק בהחלטת הנשיא פרגו מיום 1.4.98 (נספח טו' לתצהיר צבי אילן).

ה.פסה"ד של הנשיא פרגו שמש מושא ל-ע"א 1047/99 של ביהמ"ש המחוזי בת"א. האחרון הורה לאפשר לנתבעת להביא ראיות לעניין תחולת ההסכם ומשך הזמן בו יחול (נספח יג' לתצהיר איתן זלמנסון) (להלן: "פסה"ד בערעור").

ו.הואיל והנתבעת בחרה שלא להעיד את שמחה מעוז שחתם על הסכם הפשרה כראש המועצה המקומית, ואת אליהו רענן- מי שהיה גזבר המועצה המקומית, משמעותם של דברים כי הנתבעת זנחה את טענתה לגבי משמעות ההסכם.

ז.לאחר שניתן פסה"ד בערעור חזרו הצדדים לבימ"ש זה והופיעו בפני כב' השופט אמיר בת.א. 1441/05, 1438/05 שבו נתן השופט אמיר פס"ד חלקי והפנה את הצדדים לגישור לעניין הריבית. גישור זה לא התקיים בפועל (נספח יד' לתצהיר זלמנסון).

ח.היא מודה כי לאחר שהנתבעת שלמה לה 24,000 ₪ ו-70,000 ₪ עומד חובה של הנתבעת לסך של 714,817 ₪.

2.הנתבעת טוענת כי: